ישראל, סעודיה והחות'ים: האם כניסה ישראלית למערכה בתימן משרתת אינטרס אסטרטגי?
בימים האחרונים אנחנו עדים לבלבול של ממש בדיווחים על אפשרות של כניסה ישראלית למערכה נגד החות'ים בתימן. החל מהטענה שארה"ב ביקשה מישראל לתקוף, אך הרמטכ"ל זמיר הבהיר כי הדבר עלול להוביל לביטול הבחירות בישראל, ועד לדיווחים שלפיהם נתניהו דווקא מעוניין בתקיפה, בעוד שסעודיה מתנגדת לכך.
קשה לדעת מה עומד מאחורי הדיווחים הסותרים הללו, אבל כדאי להפריד בין השאלה אם ישראל מסוגלת להצטרף למערכה לבין השאלה החשובה הרבה יותר: מה היא מבקשת להשיג באמצעות מהלך כזה, והאם התועלת האסטרטגית מצדיקה את המחיר?
כמה נקודות שחשוב להביא בחשבון:
א. אין תקיפה ישראלית בתימן ללא תגובה חות'ית. הניסיון המצטבר שלנו מול החות'ים מלמד עד כמה קשה לבסס מולם משוואת הרתעה יציבה. בניגוד לשחקנים אחרים באזור, החות'ים הוכיחו פעם אחר פעם כי הם מוכנים לספוג פגיעות משמעותיות ולהמשיך במערכה, ולעיתים אף להסלים אותה. לכן, כל תקיפה ישראלית צפויה להוביל לתגובה חות'ית נגד ישראל. המשמעות היא שישראל עלולה למצוא את עצמה במערכה מתמשכת, ללא יכולת ברורה לשלוט בהיקפה או במשכה.
ב. מי שחושב שסיוע ישראלי לסעודיה בתימן יוביל לנורמליזציה מחמיץ את השינוי העמוק שהתחולל בסעודיה מאז 7 באוקטובר. הסוגיה הפלסטינית הפכה למרכיב משמעותי ביותר בשיקוליה של ההנהגה הסעודית, ולא פחות מכך בדעת הקהל הסעודית. המחשבה שסיוע צבאי ישראלי נגד החות'ים יאפשר לריאד להתעלם מהסוגיה הפלסטינית ולהתקדם לנורמליזציה אינה מתיישבת עם האילוצים הפוליטיים והאסטרטגיים שעימם מתמודדת הממלכה כיום. גם אם סעודיה תעריך את התרומה הביטחונית הישראלית, אין פירוש הדבר שהיא תהיה מוכנה לשלם את המחיר הפוליטי של נורמליזציה ללא התקדמות משמעותית בזירה הפלסטינית.
ג. ישראל יכולה לסייע למערכה, אבל יש פער גדול בין היכולת לתקוף בתימן לבין היכולת להשפיע באופן מכריע על המלחמה. ישראל הוכיחה בעבר שהיא מסוגלת לפגוע במטרות בתימן, והיא יכולה לתרום הן בהגנה והן בהתקפה. אבל צריך לזכור שמדובר בזירה מרוחקת ומורכבת, השונה מהותית מלבנון או מסוריה. השתתפות ישראלית משמעותית תחייב השקעת משאבים, מודיעין, יכולות מבצעיות וקשב אסטרטגי בהיקפים לא מבוטלים.
יתרה מכך, מדינה שלא הייתה מוכנה לאפשר למטוס ישראלי להגיע כדי לפנות אזרחים מטיסת פליי דובאי תתקשה מאוד להסכים להצבת כוחות ישראליים על אדמתה. גם שיתוף פעולה מבצעי גלוי בין ישראל לסעודיה עלול להציב את ריאד בפני קשיים פוליטיים משמעותיים.
כל זאת כאשר ישראל נדרשת לשמר מוכנות להסלמה אפשרית מול איראן. השאלה איננה רק אם ישראל יכולה לתקוף בתימן, אלא כמה משאבים היא מוכנה להקצות למערכה נוספת, ומה תהיה התוצאה האסטרטגית של השקעה זו.
ד. אין זבנג וגמרנו בתימן. גם כניסה ישראלית, ואפילו אמריקנית, למערכה לא תפתור את הבעיות המבניות של הכוחות הנלחמים בחות'ים על הקרקע. הכוחות הנתמכים בידי סעודיה מתמודדים עם קשיים מבצעיים משמעותיים, וספק אם סיוע אווירי, מרשים ככל שיהיה, יוכל לבדו לשנות מן היסוד את מאזן הכוחות.
יתרה מכך, הניסיון הישראלי במערכה מול החות'ים מלמד כי גם כאשר מצליחים לפגוע בתשתיות ובמטרות משמעותיות, קשה מאוד לשלול מהארגון את יכולותיו האסטרטגיות. החות'ים בנו לאורך השנים מערך מבוזר, גמיש ובעל יכולת התאוששות, שמאפשר להם להמשיך להילחם גם לאחר שספגו תקיפות קשות.
לכן, השאלה איננה כמה מטרות ישראל תוכל להשמיד, אלא האם התקיפות הללו יוכלו להשפיע על יכולת החות'ים להמשיך במערכה ועל נכונותם לשנות את מדיניותם. עד כה, הניסיון אינו מספק סיבות רבות לאופטימיות.
ה. אסור להתעלם מהזווית האיראנית. כניסה ישראלית למערכה בתימן עלולה להגדיל משמעותית את הסיכון להסלמה ישירה בין ישראל לאיראן. טהראן כבר הוכיחה את נכונותה לסייע לשותפיה האזוריים, ומעורבות ישראלית רחבה נגד החות'ים עלולה להיתפס באיראן כחלק ממערכה אזורית רחבה יותר נגדה.
אין פירוש הדבר שאיראן בהכרח תצטרף למלחמה, אבל הסיכון להרחבת העימות, דווקא בשעה שהמתיחות בין וושינגטון לטהראן ממילא גבוהה, חייב להיות חלק מרכזי בכל דיון על כניסה ישראלית למערכה.
ו. ויש גם את שאלת הבחירות בישראל. אם ישראל תיכנס למערכה והחות'ים יגיבו בתקיפות מתמשכות נגד העורף הישראלי, הדבר עלול להשפיע על לוח הזמנים הפוליטי ואף להוביל לדחיית הבחירות. גם אם זו אינה התוצאה ההכרחית, מדובר בסיכון שאי אפשר להתעלם ממנו, במיוחד כאשר לא ברור מהו ההישג האסטרטגי שישראל מבקשת להשיג.
השורה התחתונה: ישראל בהחלט מסוגלת להצטרף למערכה נגד החות'ים, אבל יכולת צבאית אינה תחליף לאסטרטגיה. כניסה כזו לא תבטיח נורמליזציה עם סעודיה, לא בהכרח תשנה את מאזן הכוחות בתימן, ועלולה לגרור את ישראל למערכה מתמשכת, לחשוף אותה לתקיפות נוספות ולהגדיל את הסיכון להסלמה מול איראן.
לכן, לפחות בשלב הנוכחי, יש היגיון רב יותר בהתמקדות בסיוע מודיעיני, בשיתוף ידע מבצעי ובבחינת הדרכים שבהן ישראל תוכל להשתלב בעתיד בקואליציה אזורית או בינלאומית רחבה נגד האיום החות'י.
השאלה שצריכה להנחות את מקבלי ההחלטות איננה אם ישראל יכולה לתקוף בתימן. השאלה היא מה ישראל תשיג ביום שאחרי התקיפה, והאם ההישג הזה מצדיק פתיחת חזית נוספת.
כל עוד אין תשובה משכנעת לשאלה הזו, קשה לראות את התכלית האסטרטגית בכניסה ישראלית ישירה למערכה.